תיק עבודות | portfolio

עמית מגל | Amit magal

מבצע של יחידת הימ"מ באום אל-פאחם | Operation of the SWAT unit in Umm al-Fahm

פרופ' אנגלהרט מילד תינוק בבית-החולים הצבאי שנשלח לטורקיה בזמן רעידת האדמה שאירעה ב - 1999 | Professor Englheart delivering a baby at the Israeli field hospital in Turkey. Photo taken during the 1999 earthquake

חברים לנשק מבכים את סמל יוסף אביטבול בלוויתו. סמל אביטבול, בן 19 במותו, לוחם בגדוד 51 של חטיבת גולני, נהרג במלחמת לבנון השנייה | Comrades-in-arm mourn at the funeral of sergeant Yosef Avitbul. Sergeant Avitbul, 19 years old, a fighter from battalion 51 of Golani division, was killed in the 2nd Lebanon war

שחרור עצירים ביטחוניים מכלא מגידו | Release of security detainees from Megiddo prison

הפגנה נגד בניה באזור מתחם קברי צדיקים בטבריה | Demonstration against building at holy tombs area in Tiberias

חברים לנשק מבכים את סמל ראשון יונתן הדסי בלוויתו. סמ"ר הדסי, בן 21 במותו, לוחם ביחידה מובחרת של חטיבת הצנחנים, נהרג במלחמת לבנון השנייה | Comrades-in-arm mourns at the funeral of first sergeant Jonathan Hadasi. First sergeant Hadasi, 21 years old, a fighter from an elite unit of the Paratroopers division, was killed in the 2nd Lebanon war

גינת לוינסקי בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב בימי המחאה החברתית, 2011 | Levinsky Garden in the old central station in Tel Aviv during the days of the social protest, 2011

ילדים משחקים כדורגל בשכונת הברבור בעכו | Children playing soccer in Ha’barbur neighborhood in Akko

תאונת דרכים קטלנית סמוך לצומת לוד | A fatal car accident at Lod junction

לוויתו של סמל ראשון עדי אביטן שגופתו הוחזרה בעסקת חילופי שבויים ב - 2004 | Funeral of first sergeant Adi Avitan, whose body was returned in exchange for discharge Palestinian prisoners at 2004

פועלים מפגינים במפעל בצפון | Workers demonstrating

פריימריז מפלגת קדימה בלוד | The Kadima’s party primaries in Lod

ניתוח בטורקיה בזמן רעידת האדמה שאירעה ב - 1999 | A surgery in Turkey during the 1999 earthquake

שריפה במפעל סטארפלסט באזור התעשייה אלון תבור | Fire at Starflas factory in Alon Tavor industrial area

רוזה, בת לעובדים זרים ערב הכניסה לכיתה א' | Rosa, Daughter of foreign workers, the evening before starting the first grade

וודלי אליזה בן השש נחת בארץ עם משלחת צה"ל להאיטי אחרי רעש האדמה שאירע ב – 2010. בתמונה מצולם וודלי מספר שעות לפני ניתוח לתיקון מום בליבו | Six year old Woodly Elysee, who landed in Israel together with the IDF aid mission to Haiti after the earthquake occurred at 2010. The picture was taken several hours before surgery to repair Woodly heart defect

פליטים מאפריקה לישראל בית הסוהר סהרונים | Refugees from Africa to Israel in Saharonim prison

אבל במרכז הקליטה בנהריה לאחר שתושב המקום רצח את אישתו וביתו | People mourning in the Integration Center in Nahariya after a resident murdered his wife and daughter

ניתוח בהרדמה חלקית בטורקיה בזמן רעידת האדמה ב - 1999 | A surgery without anesthesia which took place in Turkey at the 1999 earthquake

לוויתו של סמל ראשון תמיר נבואני. סמ"ר נבואני מהכפר ג'וליס, היה לוחם סיירת מטכ"ל הראשון מהעדה הדרוזית | The funeral of first sergeant Tamir Nbewany. First sergeant Nbewany was from the village Julis. He was the first Druze warrior at Sayeret Matkal, the IDF Special Forces unit

שכונת מאה שערים בירושלים. בתמונה: שלט "אין כניסה לציונים" | Mea Shearim neighborhood in Jerusalem. In the picture: “No entrance to Zionists” sign

צוערות בבית ספר לקצינים | Cadets at The IDF officers’ school

טקס הטבלה בירדן | Baptism ceremony in Jordan River

פיצוץ בבית מגורים בנתניה | An explosion in a residence in Netanya

נפילת קטיושות בטבריה במהלך מלחמת לבנון השנייה | Katyusha’s rockets attack on Tiberias during the second Lebanon war

משפחה מעכו מקבלת את הבשורה, 1997 | A family from Akko is being informed, 1997

תאונת דרכים קטלנית בצומת כדורי | A fatal car accident at Caduri junction

לוויתו של סרן אליאל בן-יהודה. סרן בן-יהודה, בן 24 במותו, מפקד סיירת בחטיבת גולני, נהרג במלחמת לבנון השנייה. בתמונה: אסתר בן-יהודה, אימו של אליאל, משתטחת על ארונו לפני הקבורה | Military funeral of captain Eliel Ben-Yehuda. Capitan Ben Yehuda, 24 years old, a commander in the commando unit of Golani division, was killed in the 2nd Lebanon war. In the picture: Ester Ben Yehuda, Eliel's mother, prostrate on her son coffin, just in the bury minuet

לווית שישה הרוגי תאונת דרכים שהתקיימה בכפר קאסם | The funeral of six victims of a fatal car accident that took place in Kfar Kassem

צופים בתאונת דרכים | Watching a car accident

בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב | At the old central station in Tel Aviv

בית העלמין קרית שאול | Kiryat Shaul Cemetery

הלווייתה של דניאלה חייט שנרצחה על ידי בן זוגה ואביו | The funeral of Daniela Hayat who was murdered by her lover and his father

עם היוודע בשורת רצח אישה במרכז קליטה | Upon knowing of the murder of a woman in a reception center

בני נוער בשדרות רוטשילד בתל אביב. ימי המחאה החברתית, 2011 | Teenagers on Rothschild Boulevard in Tel Aviv. The days of social protest, 2011

פרויקט צילום העירום של הצלם ספנסר טוניק בים המלח | Photographer Spencer Tonic's nude photography project in the Dead Sea

שבוע האופנה בתל אביב | The Fashion Week in Tel Aviv

פסטיבל סגול בחוף דור. סדנת יוגה צחוק | Sagol festival in Dor beach. In the picture: Laughter Yoga workshop

מאחורי הקלעים של צילומי פרסומת לחטיף "במבה" | Behind the scenes of a "Bamba" snack commercial shoot

צילום רחוב, בת ים | Street photography, Bat Yam

יצחק פרנקו נפרד מג'ירפה מהספארי לפני שליחתה לטורקיה | Itzhak Franco separating from his protégé – Safari’s Giraffe, before sending it to Turkey

הקוף "תקע" מסוג מקוק, משוקם מהתעללות בפארק הקופים בן-שמן | “Teka” - A macaque monkey species being rehabilitated at the Monkey sanctuary Israeli Association

העתקת מיקומם של עצים מצומת המוביל על-ידי קרן קיימת לישראל | The Jewish National Fund relocateing olive trees

אוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב במהלך המחאה החברתית בשנת 2011 | Tents on Sderot Rothschild in Tel Aviv during the social protest in 2011

מיצג מחאה נגד התעללות בקופים | A protest performance against the abuse of monkeys

מיצג מחאה נגד התעללות בבעלי חיים | A protest performance against animal abuse

מעצר במהלך הפגנת המחאה החברתית | A police arrest during the social protest demonstration

"קפטן ג'ורג'" - חוקר שב"כ | The Israeli Security Agency investigator, nicknamed "Captain George"

תפילה המונית בהיכל נוקיה בתל אביב | Mass prayer at the Nokia Hall in Tel Aviv

פועלים זרים בונים גדר בין ישראל לעזה | Foreign workers are building a fence between Israel and Gaza

נכד לניצולת שואה שקעקע את המספר אותו קעקעו עליה בזמן המלחמה | Grandson of a Holocaust survivor who tattooed the number that was tattooed on her during the war

הפגנה בתל אביב במהלך המחאה החברתית ב - 2011 | A massive demonstration during 2011 Israeli social justice protests, took place in Tel Aviv

"צעדת המיליון - הפגנה בככר המדינה תל אביב, במהלך המחאה החברתית ב - 2011 | "The Million March" - A massive demonstration during 2011 Israeli social justice protests, took place in Tel Aviv

בכירי מפלגת העבודה | Senior members of the ,"Ha'Avoda" Party

רחבעם (גנדי) זאבי | Rehavam (Gandi) Zeevi

שאול מופז ועזר ויצמן | Shaul Mofaz and Eizer Weitzman

בנימין (פוּאד) בן-אליעזר | Binyamin (Fuad) Ben-Eliezer

שלומי שבן ורונה קינן | Shlomi Shaban and Rona Kenan

להקת "שוטי הנבואה" | Shotei Ha'nevua" rock band"

אודישנים לתוכנית הטלוויזיה "כוכב נולד" שהתקיימו סמוך לכנרת | Auditions of “Kokhav Nolad” TV series which took place at the Sea of Galilee

סאפא חתחות ונהוא עבדלאל | Safa Hathot and Nahwa Abdelal

דיירי הבית המוגן "אחוזת צהלה" צופים בפרק בסדרת הטלוויזיה "האח הגדול" | The old-age-home “Ahuzat Zahala” tenants watching the “Big Brother” TV series

להקת "מוניקה סקס" | Monica Sex" rock band"

עברי לידר ולהקת "הדג נחש" | Ivri Lider and "Ha'Dag Nahash" rock band

שלמה ארצי ופול סיימון | Shlomo Artzi and Paul Simon

ירדנה כהן (סבתא שלי) | Yardena Cohen (my grandmother)

חנן יובל בהלוויתו של אהוד מנור | Hanan Yuval at the funeral of Ehud Manor

מימין לשמאל: רני בלייר, מנשה נוי, חגי לוי, שבי גביזון, דובר קוסאשווילי | Right to left: Rani Blair, Menashe Noy, Hagai Levy, Savi Gabizon, Dover Kosashvili

נורמן עיסא עם אישתו גדעונה רז | Norman Issa with his wife Gidona Raz

גבי עמרני ודבל'ה גליקמן | Gabi Amrani and Doval'e Glickman

אברהם שני, מנכ"ל מפעל לייצור ברזל בעכו שבנו נהרג בתאונת עבודה במפעלו | Avraham Shani, The Chairman of “Hod Assaf” Industries Ltd., who bereaved his son in a work accident in his factory

יעל גרינברג - קורבן אונס קבוצתי שהתרחש בקיבוץ שמרת בשנת 1988 | Yael Greenberg - victim of gang rape that took place in 1988 at Kibbutz Shomrat

אהרן צ'חנובר וישראל אומן | Aharon Ciechanover and Yisrael Aumann

משה גולדברג, מנכ"ל וסגן נשיא משרד הפרסום ויחסי ציבור גיתם/בי.בי.די.או. | Moshe Goldberg, Executive and vice president of BBDO/Gitam advertising and public relations company

אילן גרינבויים, מנכ"ל חברת נוקיה | Ilan Grinboim, President and CEO of Nokia Israel

עמית קדוש בת השש, חולה בסרטן הדם | Amit Kadosh, A 6 years old girl who has Leukemia

נעם שליט במהלך צעדה ארצית הקוראת לשחרור בנו גלעד משבי חמאס | Noam Shalit during a nationwide march calling for the release of his son Gilad from Hamas captivity

סמל ראשון במיל' יחיאל פאהאר הסובל מעיוורון ועוני בערוב ימיו | Reserve first sergeant Yehiel Faher; trying to cope with blindness and poverty

איזבל פדרו קפלן, סוכנת מוסד לשעבר | Isabel Pedro Kaplan, A former Mossad agent

פנינה פייביש, עקיצת טפיל נדיר גרמה לגדיעת שתי רגליה ומספר אצבעות | Pnina Faibish, A rare parasite attack caused her to loss both legs and a few fingers

טאן גואנג'יואן, עובד זר מסין המועסק בישראל | Tan Guangyuan, Foreign worker in Israel from China

פרוספר ביטון, האסיר הוותיק ביותר בבתי-הכלא בישראל | Prosper Biton, The prisoner who sat the longest period in the Israeli’s prisons

מאיה פרר, אמנית | Maya Ferrer, An artist

גילה בר-אור, מנהלת ואוצרת במשכן לאמנות בעין-חרוד | Galia Bar-Or, Director and curator at The Museum of Art in Ein Harod

פעיל ימין קיצוני מהישוב נוב | Right wing radical activist from Nov settlement

ראובן גפני, אמן ממושב בלפוריה | Reuven Gafni, An artist from Moshav Balfouria

גילי מייזלר שכל את אחיו גיורא – מפקד טנק שנהרג במלחמת יום כיפור | Gili Meisler mourning his brother Giora – a tank commander who was killed in the Yom Kippur war

אסתר בן-יהודה מהישוב כפר תבור שכלה את בנה אליאל במלחמת לבנון השנייה. בתמונה: אסתר יושבת עם בנה השני גלעד, שהתגייס לחטיבת גולני, במרפסת ביתו של אליאל | Esther Ben-Yehuda from Kfar Tavor lost her son Eliel in the 2nd Lebanon War. In the picture: Esther sitting with her second son Gilad, who enlisted to the Golani brigade, at Eliel’s home balcony

ילדה חולת סרטן שהגיעה מאוקראינה לקבל טיפול בארץ | A girl with cancer who came from Ukraine to receive treatment in Israel

יובל בן עמי - קרוס-דרסר | Yuval Ben Ami - a cross-dresser

שי מנחם - פעיל חסידות חב"ד | Shay Menahem - an activist at Chabad - the orthodox jewish hasidic organization

אחת מנשותיו של גואל רצון | One of Goel Retzon's wives

אסתר פולארד, אשתו של המרגל הישראלי ג'ונתן פולארד | Esther Pollard, wife of the Israeli spy Jonathan Pollard

טירוני פלוגה ל' מגדוד בזלת של חטיבת נח"ל. בתמונה מימין לשמאל: איתי אבוטבול, אורי גרוס, מתן אמסלם, מנו וייסמן, מיכאל גולן | Nahal brigade novices of L’ company, battalion Bazelet. In the picture right to left: Itai Abutbul, Uri Gross, Matan Amsalem, Mano Wiseman, Michael Golan

תרגיל רב-חטיבתי בנגב | Multi-brigade drill in Negev desert

מוצב בופור בדרום לבנון, 2000 | Beaufort outpost in south Lebanon, 2000

לוחמי חטיבת גולני בחברון | Golani division soldiers in Hebron

לוחמי חיל התותחנים במוצב בדרום לבנון | Artillery brigade outpost in south Lebanon

מסדר יציאה ממוצב התותחנים – שרייפא, בדרום לבנון | Exit order from the artillery outpost – Sreife, in south Lebanon In the picture: “The Jewish State” written on the military vest

אימון של לוחמי חטיבת כפיר | A training of Kfir brigade soldiers

לוחמי חטיבת גבעתי באימון פרט | Golani division fighters at an individual drill

לוחמי חטיבת גבעתי באימון לוחמה בשטח בנוי | Givati brigade soldiers training in urban area

תרגיל התמודדות עם אירוע כימי שנערך בבית החולים בני-ציון בחיפה | An Exercise for coping with a chemical attack, held in the Bnei Zion Hospital in Haifa

מסע כומתה של לוחמי חטיבת גבעתי | Beret march of the Givati brigade fighters

השבעת צנחנים בכותל | Oat ceremony for Paratroopers at the Kotel

טירוניות פלוגת ראם מגדוד קרקל של חטיבת הנח"ל. בתמונה מימין לשמאל: גל מצבר, אלמוג פרידזון, דפנה בריקמן, ווגה ברוק | Nahal brigade novices of Raam company, battalion Carcal. Right to left: Gal Mazber, Almog Fridzaon, Daphne Brickman, Vega Brock

טירוניות פלוגת ראם מגדוד קרקל של חטיבת הנח"ל. בתמונה מימין לשמאל: גל מצבר, אלמוג פרידזון, ווגה ברוק | Nahal brigade novices of Raam company, battalion Carcal. Right to left: Gal Mazber, Almog Fridzaon, Vega Brock

תרגיל של יחידת החילוץ והפינוי בהיטס (יחידת 669) | Airborne rescue and evacuation unit drill (669 Unit)

לוחמי צה"ל מתכוננים לכניסה ללבנון סמוך לגבול, במהלך מלחמת לבנון השנייה | IDF soldiers preparing for entrance to Lebanon near the border, during the Second Lebanon War

תרגיל פרט של לוחמי חטיבת כפיר | A detail of the fighters of the Kafir Brigade

תרגיל של לוחמי חיל האוויר לתפעול טיל החץ | A drill of The anti-ballistic missiles (The Arrow or Hertz) fighters

מסע כומתה של לוחמי חטיבת גבעתי | Corps beret journey of the Givati Brigade fighters

תרגיל של יחידת אבטחת הרמטכ"ל | Drill by the Chief of Staff's security unit

רוזה ברקוביץ' | Rosa Berkowitz

לובוב איסקוב | Lubov Isakov

סבטלנה צ'ייקובסקי | Svetlana Tziicovsky

אסיה קומיסרוב | Asia Kommissarov

משחק בו המשתתפים צריכים לשכב בתנוחה ישרה על חפצים ברחוב

פורסם במוסף "24 שעות" של עיתון "ידיעות אחרונות", שנת 2011 אלו היו ימי המחאה החברתית הגדולה. הארץ המתה הפגנות ואוהלים. בטור זה ביקשתי להשמיע, מבעד ל"משקפיים כלכליות", את קולם של אנשים החיים את מצוקות היומיום. באמצעות תצלומי פורטרט וטקסט, קידמתי לסדר היום הציבורי התנגדות לעוולות יוקר הדיור והמחייה. חרשתי רחובות ובתי עסק, הצקתי לעוברים ושבים – מתוך שאיפה לנסות ולהכיר אותם ואת חייהם כפי שמשתקף מההתמודדות הכלכלית שלהם. דוגמאות ספורות מוצגות כאן:

משפחת שמי, אסף (35), כרמל (33), עוז (7), נגה (4 וחצי) ומתן (שנה). - אסף וכרמל הכירו בדאלאס ב – 98' דרך חברים משותפים של ההורים. אסף בעל עסק לקידום אתרים באינטרנט. כרמל עבדה שלוש שנים כעובדת סוציאלית במרכז יום לקשיש. מתגוררים בראשון לציון.
ההתחלה:
כרמל: המשכורת כעובדת סוציאלית היתה ממש נמוכה אבל העבודה עצמה היתה מספקת. בסופו של דבר העדפתי להיות עם הילדים מאשר לעבוד ככה.
אסף: לקחתי הלוואה קטנה והשקעתי הרבה מאמצים להקים תשתית עסקית טובה. צברתי לקוחות מפה לאוזן. דפקתי על דלתות. ההתפתחות היתה הדרגתית, אבל כיום זה מחזיק אותי כבר שמונה שנים.
חישובים כלכליים וניהול משק בית:
כרמל: אסף בונה חישוב של ההוצאות וההכנסות ומראה לי לאישור. תמיד יש חרדה לפרנס את הילדים, אין גחמות כלכליות. אני כבר יודעת איפה המחירים הזולים. בסופרמרקט אני משווה מחירים למשל של שמן זית, או קונה בגדים במקומות זולים.
אסף: יש תכנון כלכלי קפדני. לא חיים מעבר לפופיק. חוסכים ליום גשום. כלכלת הבית מתנהלת בהתאם לתכנון ידוע מראש. אין גחמות, הן חלק מהתכנון.
דמי כיס:
אסף: עוז ונגה מקבלים 10 ש"ח בשבוע. מתוך זה הם צריכים לתת 10% לתרומה, 20% לחיסכון ו - 70% בהחלטה שלהם.
הורות:
כרמל: בדור שלנו הרבה הורים רוצים את הכל. גם בן זוג וילדים, גם קריירה וגם זמן בשביל עצמם. אבל כשבונים משפחה חייבים לקבל איזשהו ויתור עצמי. הקרבה. רק אז אפשר להנות מזה. כדי להיות הורה עם הלב צריך לוותר קודם מעצמך מתוך הרגשה ברורה שזה הדבר הנכון.
איפה אנחנו עוד עשר שנים:
כרמל: טיפול במשפחה, תואר שני במקצוע שלי ועבודה עם קשישים. החלום הגדול זה לכתוב ספר.
אסף: צמיחה בתחומים נוספים באינטרנט. בנוסף, סטארט-אפ עליו מתחיל לעבוד עכשיו.

מיכה פינטוך, בן 67, אב לשלושה, סב לשמונה. - העבודה: קצב מזה 45 שנה, בעל "אטליז שמחה" בחיפה.
ההתחלה: התחתנתי עם הבת של בעל העסק. אבא של אישתי לימד אותי לעמוד מול לקוח ולתת את הביטחון שאתה מכתיב את הדברים ולא הוא.
על המחאה: כל המחאות האלה הן לצורך אישי ולא פוליטי, אבל יש כאלו שרוצים לתפוס על זה טרמפ ולהצטרף או להקים מפלגה. אני לא יכול להגיד שהמחאה לא צודקת אבל אני מסתדר.
איך מסתדר עם המצב הכלכלי: גם משכורת של 20 אלף שקל לא מספיקה לגני ילדים ולמשכנתא. אני רוצה לחיות ולא רק לעבוד בשביל להביא אוכל הביתה. דברים שהעיריה היתה פעם מסדרת, היום זה עלי. הבנתי שהארנונה זו לא החלטה של הממשלות אלא של העיריות. המיסים העקיפים האלו משרתים את מקבלי ההטבות מהרשויות ולא את מי שמשלם אותם.
עוד אהיה בעוד 10 שנים: מקווה להיות בריא ולפרוש סופית, כך שאוכל להסתובב עם הנכדים ולטייל עם האישה.

מנחם פליישמן, 60, אב לשישה וסב לחמישה-עשר, מתגורר ברחובות. - העבודה: מוהל מזה 35 שנה.
ההתחלה: כתבתי לרבי מלובביץ' על התלבטותי בין כמה מקצועות, תשובתו היתה: "נכונה סברתו ללמוד אמנות המילה והשם יצליחו".
איך מסתדר עם המצב הכלכלי: אין לנו עיניים גדולות. לא גר בווילה אלא בדירה קטנה. לא לוחץ על אנשים בעניין התשלום ומוכן להתפשר. קרה גם שמהלתי בחינם עבור אנשים שלא יכלו לשלם.
מה חושב על המחאה: זו מחאה פוליטית ויש בה ביטוי נגד הימין והמתנחלים. למרות זאת, היא צודקת. צריך לתת לכל אחד הזדמנות להגיע לבית. למשפחות מרובות ילדים בציבור החרדי זה מאד קשה. צריך להפשיר שטחים, להוריד את המיסים ולהייטיב עם העם, לא רק לדרוש. הון ושלטון זה סיפור של שנים עברו. בנוסף, הציבור החרדי לא לוקח בה חלק גם בגלל בעיה של צניעות, אורח החיים שלנו לא מתאים.
איפה אהיה בעוד 10 שנים: שהשם ייתן לי כח, מקווה שהידיים לא ירעדו ואמול עוד אלפי תינוקות.

אלי שוקרון, בן 40, מתגורר ברשפון, שף מומחה באוכל בריא. - ההתחלה: "בילדותי העדפתי להסתלק מבית הספר ולשבת עם סבתא במטבח. זה היה קסם. לא אשכח את הטעם והריח של עוגת פרקה. היה לי ברור שזה מה שאעשה בחיים שלי, והיום אני יודע שזה הדבר היחיד שעושה אותי מאושר ושלם עם עצמי".
איך מסתדר עם המצב הכלכלי: "גם את המינימום ההכרחי רוצים לקחת ממני. לביטוח לאומי ולמס הכנסה לעולם לא מספיק. בסוף נשאר לי לאכול את השאריות. ההגיון שם חולני, במקום לתת להתפתח הם מכניסים אותי למעגל של חובות, קנסות וריביות".
מה חושב על המחאה: "אנחנו כבר לא עבדים במצרים. כמה אפשר לשתות לנו את הדם? סוף-סוף אנחנו קמים וצועקים. הגיע הזמן לחיות את החיים ולא רק להלחם עליהם. לא להיות כל הזמן בחרדה".
איך זה משפיע עלי: מהרגע שאני מתעורר עד שהולך לישון אני במאבק הישרדותי. אני מרגיש קורבן של תעשיית השחיטות והניצול הזאת. הם גנבים בשם החוק".
איפה אני 10 שנים: "רק אלוהים יודע".

טל פיפרברג. בן 30. נולד ומתגורר בתל-אביב. סטודנט לממשל ודמוקרטיה במרכז הבינתחומי הרצליה. רווק. - ההתחלה: הייתי ג'ובניק בצבא ובמקביל עבדתי במסעדה בתל אביב. התקדמתי לניהול המקום ואחד המלצרים אמר לי לא לשבץ אותו בסידור העבודה בשבוע הבא, אמר שטס לארצות הברית לעבוד במכירת מוצרים בעגלות בקניונים. זה נראה לי מעניין אז הצטרפתי. פתחנו ביחד חמש עגלות שמוכרות צעצועים ומוצרי ים המלח. עבדנו 14 שעות ביממה. צברנו ניסיון והתרחבנו ל – 17 עגלות. בשנה השלישית הגענו ל – 26 עגלות עם 70 עובדים. עם הכסף שחסכנו קנינו בניין בן שלוש דירות בתקופת משבר המשכנתאות. היתה תשואה נהדרת, אז עשינו את זה עוד פעם.
סדר יום: קם כשמתעורר, לא בדיוק עובד עכשיו. אין לי סדר יום. אני מעביר את הימים עד סוף התואר והנסיעה הבאה לארצות הברית. מקפיד לממן את תעשיית האלכוהול הישראלית.
מה אוהב בעבודה: אני לא עושה משהו אם לא נראה לי שצריך לעשות אותו, בניגוד לשכיר שצריך לעשות דברים גם כשהוא לא רואה בזה היגיון.
מה שונא בעבודה: חוסר וודאות. אני לא יודע איך, כמה ואיפה אני בשנה הבאה. חוסר הוודאות זה יחסי אהבה-שנאה. יש במתח הזה גם סוג של הנאה.
מוטיבציה: אין לי צורך לחפש פרויקטים מהבוקר עד הערב. אם אני רואה הזדמנות אני קופץ עליה בשתי ידיים. כל העניין זה מרובעות או היעדרה. רוב האנשים עוקבים אחרי המסלול שלהם – בי"ס, צבא, אוניברסיטה, עבודה, משפחה, פרישה. מלמדים אותנו שבין שתי נקודות יכול לעבור רק קו אחד. יש אנשים שזה מאד לא מתאים להם. עבורי המסגרת תמיד היתה קשה, זה נראה לי טיפשי. שיגרה זו מילת גנאי עבורי.
טיפ לעסק חדש: השטח הרבה יותר חשוב מכל אקדמיה וכל כיתה. שנה שעשית בה טעויות עשויה להיות השנה הכי משמעותית בקריירה שלך.
מה חושב על המחאה: תומך במחאה בכל רמ"ח אברי. שהממשלה תבין שלא פועלים כדי להפיל אותה אלא לשפר אותה.
איך זה משפיע עלי:
זה מחייב אותי להתייצב בהפגנה הנכונה במקום הנכון. מרגיש בתור אזרח שסוף סוף יש לי קול.
איך מסתדר עם המצב הכלכלי:
אני מסתדר טוב, אבל אני בר-מזל. אני לא זוג צעיר ואני לא צריך לממן ילד. הייתי רוצה שהממשלה תשתמש יותר בכסף שלנו – משלמי המיסים, לטובתינו – משלמי המיסים.
איפה אני עוד 10 שנים:
בפוליטיקה או מאמן כדורסל.

יגאל רם, בן 37, מתל אביב. העבודה: מנהל פיתוח עסקי אירופה בקבוצת תה"ל. - ההתחלה: "עבדתי כעורך דין מסחרי, והתחלתי לייעץ לחברות בינלאומיות. באיזהשהוא שלב הבנתי שיותר מעניין אותי הביזנס". איפה אהיה עוד עשר שנים: "אגור במדבר ואעביר סדנאות מדיטציה". איך מסתדר עם המצב הכלכלי: " עובד קשה כדי לשמור על רמת חיים גבוהה. יוקר המחייה מקשה לחסוך". על המחאה: "זו הזדמנות בלתי חוזרת להקפיץ את המדינה שלנו בכמה רמות, ולקרב אותה ואת החיים שלנו בה למערב. יש במחאה ערב רב של קולות, וחשוב לא ליפול לפחים של ימין ושמאל, ולהתמקד בדברים העיקריים שנוגעים לכולנו. במבנה הקיים שתי קבוצות שודדות אותנו – קבוצות לחץ פוליטיות שודדות את הקופה הציבורית וקבוצות ריכוז עסקיות שודדות את החשבון הפרטי. צריך להתעקש על שינוי מבני שיסתום את שני החורים האלו, ואז הממשלה תוכל להציע סל שירותים גדול וטוב יותר לאזרח, ולאזרח מצידו יישאר יותר, גם בתלוש וגם בסוף החודש. חוץ מזה צריך להוציא את האוויר מבועת הנדל"ן ולדאוג באמצעות מיסוי מתאים שחסכונות של אנשים שיש להם כבר דירה – יועברו לאפיקים אחרים - ולא לדירה שנייה ושלישית.

דודי אלטרזון, בן 65, אב לחמישה וסב לחמישה, מתגורר בחיפה. - העבודה: נהג מונית.
ההתחלה: קיבלתי מהצבא רשיון ואחרי מלחמת ששת הימים חיפשתי עבודה שמרוויחים בה הרבה כסף והגעתי לתחנת המוניות. בהתחלה לא רצו לקבל אותי, חשבו שאני ספרדי בגלל המבטא, אבל מישהו שהכיר אותי ידע שנולדתי בגרמניה בעיר האליין. חשבתי שזה יהיה זמני ונשארתי 44 שנים.
על המחאה: אחרי תקופת הצנע השתתפתי כילד בהפגנות על עבודה ועל אוכל וזרקתי אבנים על שוטרים בוואדי סאליב. היום אני מאד מצדיק את המפגינים. מי ששירת בצבא ובמילואים מגיע לו שיעזרו לו. אם בנאדם לא רואה עתיד אז גם ההווה שלו קשה. צריכה להיות הנהגה אחרת. צריכה להיות תפיסת חיים אחרת. צריך להייטיב עם העם. לנהגי המוניות אין עבודה כי המצב של האזרחים קשה. זה בלון שיתפוצץ.
איך מסתדר עם המצב הכלכלי: עכשיו עשר בלילה, יצאתי בשמונה וחצי בבוקר ועדיין עובד – עוד לא עשיתי את היומית.
איפה עוד 10 שנים: על המונית.

דבי עשב, בת 54 מתגוררת בת"א. - העבודה: גננת מזה 24 שנה.
ההתחלה: כשהילדים שלי הגיעו לגיל הגן ידעתי שאני לא מאמינה במערכת החינוך והקמתי גן פרטי. מה גם שרציתי להיות איתם.
איפה אהיה בעוד עשר שנים: להוציא ספר שירה וספר ילדים.
מה חושבת על המחאה: מאד תומכת אבל גם קצת סקפטית. השכבות החלשות באמת לא מקבלות תשומת לב. אלה שבאמת אין להם מה לאכול לא יכולים להזמין סושי או בירה לאוהלים. הם גם לא מצטלמים טוב. זה מכאיב לי.
איך מסתדרת עם המצב הכלכלי: מאד קשה לי. לא קיבלתי ירושה והתגרשתי לאחרונה. יש מצב שאגור באוהל באמת. חשבתי אולי יתחילו להשכיר אוהלים.

אליסיה בר-נוי, בת 55, אם לשתיים וסבתא לאחת, גרושה. - העבודה: תופרת, בעלת עסק לתיקוני בגדים בחיפה הקיים מזה עשר שנים.
ההתחלה: כשהתחתנתי קניתי מכונת תפירה ועבדתי בבית. אחרי הגירושין פתחתי עסק. המכונה הזאת בת 29 היום.
איך מסתדרת עם המצב הכלכלי: בסוף החודש אני רואה שהרווחתי, אבל ביחס לכמות השעות זה אפילו לא מגיע לשכר מינימום. אין לי עיניים גדולות. באתי מבית במצב סוציואקונומי נמוך ועם שניים עשר אחים. לבנות שלי אני רוצה עתיד טוב יותר.
על המחאה: כשגרתי לפני שנים בת"א יכולתי להחזיק את עצמי וגם להנות. היום זה בלתי אפשרי לזוגות צעירים. המצב בארץ זה קטסטרופה. אם אנחנו רוצים מדינה מתוקנת, צריך לשנות את הכל. אני לא כועסת על הרשויות, אלא על המדיניות. זוג צעיר לא מסוגל להביא ילד והמחאה הזאת היא לא רק להיום אלא גם לדורות הבאים.
איפה אהיה בעוד 10 שנים: עם מכונת התפירה ובבית עם הנכדים. סבתא כייפית.

פאני טל, 60, אמא לארבעה, סבתא לשניים. - העבודה: אחות מזה 33 שנים. עובדת במחלקת כירורגית א' בבית החולים וולפסון.
ההתחלה: בגיל 18 שברתי את הרגל ואושפזתי יומיים. היו שם אחיות שלא התייחסו לחולים והחלטתי שאני אעשה את זה אחרת, מכל הלב. ידעתי שזה הייעוד שלי.
מה חושבת על המחאה: מאד תומכת. צריך שיהיה שוויון. לא יכול להיות שאחות בלונדון או צרפת מרוויחה פי שלוש ממני. זו עבודה מאד קשה. לא ייתכן שבמשמרת ערב עם כמעט 40 חולים יש רק ארבע אחיות. את המיסים אנחנו משלמים עבור אנשים שלא עובדים, אלה שיש להם עשרה ילדים. אם הדתיות לא רוצות לעבוד שיבואו לעשות שירות לאומי בבית החולים.
איך מסתדרת עם המצב הכלכלי: פעם ב – 1000 ש"ח יכולתי למלא שתי עגלות בסופר. היום בקושי אחת. רואה כמה הילדים שלי מתקשים. יום אחד ראיתי את כל התיקים של הבן בבית. הוא אמר: "אמא, אני חוזר". הבנתי מיד.
איפה עוד 10 שנים: משמחת קשישים בודדים.

יצחק סולומון, 73, אב לארבעה וסב לעשרה, מתגורר בראשל"צ. - העבודה: מוסכניק מזה 47 שנה.
ההתחלה: הייתי בן 14 כשסיימתי את בית הספר. בתקופה זו לא היה חינוך חובה. ידעתי דבר אחד – פקיד לא אהיה ומצאתי עבודה בשיפוץ אופנועים. שילמו לי חצי לירה ליום ועם הכסף שהצטבר קניתי לאמא מקרר.
מה חושב על המחאה: מנהל מקרקעי ישראל שייך למדינה, המדינה זה הציבור ולפיכך הקרקעות שייכות לנו. הממשלה צריכה להפשיר אותן. חוצמזה, תראה את הפח שם ממול, עוד מעט יעברו אנשים לחטט בו בשביל פלסטיקים ופחיות למחזור. אני מתבייש בכך.
איך מסתדר עם המצב הכלכלי: התחרות בין המוסכים גדולה. בזמן האחרון צצים עשרות מוסכים ללא רשיונות שעובדים במחירים אפסיים, לא משלמים מיסים והרשויות לא מטפלות בזה.
איפה אהיה עוד 10 שנים: צריך לשאול את זה למעלה, אני מקווה שפה. יותר טוב לעבוד מאשר לפרוש לפנסיה. בגילי כבר לא מחפש פנטזיות, פשוט אוהב את המקצוע. מארגז מלא ברזלים אני עושה משהו חי.

סרגיי סרמין, בן 36. נולד בקישינב, מולדובה. - עלה לארץ בשנת 2002. למד טכנאות סאונד ועובד מזה שלוש שנים כגובה תשלום עבור כיסאות נוח בים. בחורף עובד כנהג במחסן או נוסע לחופש. מתגורר בתל-אביב. רווק.

ההתחלה:
לפני 3 שנים באתי לפה והתחלתי לשאול אם צריכים עובדים וחבר הפנה אותי הנה.

סדר יום:
קם בשש, מתקלח, בא לים ושותה כאן קפה ראשון. עובד עד שש בערב. הבוס שלי טוב מאד, מתי אני רוצה לאכול אני בא במטבח ומזמין את האוכל. הוא מבין שאני עובד קשה.

מה אוהב בעבודה:
ים, שמש, אנשים. העבודה קשה אבל יש בזה משהו. בבנק למשל אתה במשרד ולא מרגיש את החיים שלך. פה אנשים פוזיטיבים. לפעמים באים גם לא פוזיטיבים. יש אנשים שלוקחים בעיות בבית ורוצים לפתור פה. אני סוגר את הבעיות שלהם בצורה יפה.

מה שונא בעבודה:
חסר לי זמן, אני צריך 26 שעות ביממה.

איפה אני עוד 10 שנים:
אני לא יכול לחשוב רחוק כל-כך. רק אלוהים יודע מה יהיה מחר. אני רוצה שטח פרטי, בית ועבודה קבועה שאני אוהב.

חלום ילדות:
להיות שוטר.

מסר לאומה:
הכי חשוב לתת חיים לאנשים. זה משהו שבידיים שלנו. בכמה מילים אפשר שיהיה לו נעים. אפשר בעבודה
לקחת כסף בצורה שיהיה נעים לתת אותו.

על המחאה:
זה קפיטליזם, מה אנשים רוצים?! יש אנשים שיש להם כסף ויש אנשים שעובדים אצל האנשים שיש להם כסף. מי שרוצה סוציאליזם שיסע לקובה. עכשיו יש משבר בארץ. ראש הממשלה והשרים עושים מה שהם יכולים לעשות. אני לא חושב שהם גונבים. הכסף הולך למשהו טוב, למדינה. הם מסתכלים ובודקים לאן הולך כל שקל. הם לא מכניסים סתם לכיס שלהם.

היתה לי הזדמנות לקנות דירה, אבל לא עשיתי את זה וזו בעיה שלי. עכשיו זה עולה מיליונים. זה הרבה כסף, אבל זה המצב. זה זמן קשה עכשיו בכל העולם, לא רק בארץ. לפני עשר שנים עוד יכלו לקנות דירות, הרבה רוסים עשו את זה, אז כולם יכלו.

מהיום הראשון שעליתי לארץ הסתכלתי על האנשים וידעתי שזו הארץ שלי, זה המקום שלי. אני אוהב מאד את הארץ והאנשים. הם הזהב שלנו.

שחר בן הרוש, 35, מתגורר בת"א, נמצא בזוגיות. - העבודה: גנן מזה 11 שנים.
ההתחלה: כילד עבדתי בחנות פרחים וראיתי איך המגע עם הטבע זה משהו שמשתנה כל הזמן, שמגיב אלי ואני מגיב אליו. זה חי. בטיול לים המלח ראיתי בדרך בית שהיה כתוב עליו "דבר אל אמא אדמה", שם החלטתי להיות גנן.
מה חושב על המחאה: כולם מבקרים את המדינה כרגע ולכולם יש תלונות. אם אני הייתי יושב בכיסא המחליט, לא הייתי יודע איך אפשר למצוא פתרון להכל. רק עכשיו אנחנו מכירים את עצמנו כחברה במצוקה, ולא זו הדרך עליה מושתתת ההנהגה והחומר האנושי בממשלה.
איך מסתדר עם המצב הכלכלי: אני נלחם. אני שורד את זה, אבל לא רואה עצמי מגיע לקניית דירה. אני עובד קשה, חי טוב, אבל לא יכול לחסוך. אני מסתפק במועט ונהנה מהחיים. אבל ככה לא בונים דירה.
איפה אהיה עוד 10 שנים: מקווה שאהיה בסוג של חוף. פחות לעבוד ויותר להנות מהחיים.

אלינור שלו, 30, מתגוררת בת"א. - העבודה: מרפאה בעיסוק מזה חמש שנים.
ההתחלה: תמיד אמרו לי שאני יודעת להקשיב ולהכיל. כשהייתי באוסטרליה התקשרתי להורים וביקשתי שירשמו אותי ללימודים וכשהתחלתי ידעתי שאני במקום הנכון, שזה הייעוד שלי. אני קמה כל יום בכיף לעבודה.
מה חושבת על המחאה: זו המחאה של הדור הצעיר. אני לא רואה את עצמי מגיעה למשכנתא. המחאה נכונה ובזמן הנכון אבל היא מתמסמסת קצת כי פותחים אותה להמון תחומים ולא מתמקדים. שוכחים שזה התחיל במחאת הדיור. תוקפים יותר מדי חזיתות וזה מאבד כוח.
איך מסתדרת עם המצב הכלכלי: כעובדת משרד החינוך המשכורת לא בדיוק מתגמלת, אולי רק נפשית. כשלמדתי עבדתי במלצרות והרווחתי יותר ובפחות שעות. היום אני מסתדרת רק בזכות העבודה בשני מקומות. טוב שיש את ההורים – הם העוגן.
איפה אהיה עוד 10 שנים: עם משפחה, בתקווה שבארץ.

פורסם במוסף "24 שעות" של עיתון "ידיעות אחרונות",שנת 2006 בפרויקט זה בחרתי לטפל בנושאים טעונים ביותר. בכולם ניסיתי להבין, לראות ולהראות את חייהם של אנשים במצבי קיצון. כל נושא היווה פרויקט ארוך טווח עליו עבדתי שבועות וחודשים. חייתי עם המצולמים, נפשית ופיסית. הגעתי אינספור פעמים להיות איתם, גם ללא עט ומצלמה. הגעתי לאשפוזים שלהם בבתי החולים, למגוריהם במוסדות או במערה בהר, נכנסתי איתם לתוך פחי הזבל כשחיפשו אוכל, הגעתי לשמחות של משפחותיהם וגם ללוויות. דוגמאות ספורות מוצגות כאן:

קאסם קלק, יליד 1944, נולד בחיפה - "משנת 62' מכור לכיף - חשיש, אחרי זה התחלתי אופיום, נגמר האופיום התחלנו עם החומר הלבן, עד לפני חמש שנים. מאז עם מתדון, חמש שנים, פעם ביום לוקח מתדון. אין קריזים, לא עצבני, רגוע. אני מכור לאדולן. אדולן יותר טוב מכל הסמים, חוץ מאופיום. אני לא יכול להפסיק עם זה. לעולם לא. יש כאלה שאומרים: 'אני יכול – בגמילה', אבל אחרי שנים יפלו בכל מקרה. אם אני אמות, שייצירו על הקבר בקבוק אדולן עם התמונה שלי – שיראו אנשים – איך נרקומן, הסוף שלו."

. מקס בן 27. עלה מאוקרינה לפני 7 שנים. 6 שנים ברחוב, שותה וודקה. - "יש-יש, אין-אין. אם לא שותה מרגיש בקריז, אבל כששותה הכל טוב. ברחוב בלילה קר. כשאני מסטול אני לא מרגיש שקר. יש לי אישה ושני ילדים שנמצאים באוקראינה, לפעמים עצוב שהם רחוקים אז שותה."

גרטה טאובר, אמא לבן מכור. - "לכל מכור יש הורים, אחים ולעיתים אישה וילדים. לא חושבים על זה שמכור אחד מושך משפחה שלמה, משפחה שסובלת אולי יותר ממנו והם אלו שזקוקים לעזרה ואין לזה מודעות. אני חסרת אונים מול ההתמכרות. כשמקבלים את התובנה הזו יורד משא נורא – רגשי האשמה. הורים צריכים להתנתק באהבה מילדיהם המכורים."

. מיכאל ליסצוב. בן 50, נולד בקזחסטן, עבר לרוסיה בילדותו ועלה לארץ לפני ארבע שנים. אוסף בקבוקים לפרנסתו. שנתיים לאחר שעלה לארץ התחיל לשתות בעיקר בירה. - "2-3 בירות, עובד קצת קצת, 2-3 בירות וממשיך לסחוב. אם אני לא שותה אז אין כח ואין מצב רוח. השתיה עוזרת לי, כמו כח. כמו בצבא ברוסיה, בזמן מלחמה – נותנים כוס לשתות ויאללה קדימה – מתקיפים. אני לא חושב שאני מכור."

אילנית, בת 37, אם חד-הורית, מתגוררת בצפון הארץ. נקייה מסמים 5 שנים - "זה מתחיל ונגמר בתוך הבית. המקום שממנו באתי לא היה פשוט, למראית עין הכל היה בסדר, אבל זו היתה קרקע די חבולה. עם הרקע הזה, הסמים נתנו את האשלייה שהחיים טובים והכהו את התחושות הפנימיות. השימוש בא לחסות על משהו. הקטע האסור משך אותי. הייתי בטוחה שמה שאני עושה זה בסדר, הנגע שקשור לאוכלוסיות חלשות לא יגע בי. אבל לא היה הבדל גדול ביני לבין נרקומן שמבקש שקל בצומת. החיים שלי היו סיוט. איבדתי צלם אנוש. הבעיה היא לא סמים בעצם. פעם זה נראה לי פיתרון אבל הבעיה יותר עמוקה. זה היה איזשהו רצון לגעת במה שאנשים לא נגעו בו, להיות ייחודית, חוסר רצון להיות כמו כולם. עברתי חוויות שאדם שעובד בין שמונה לחמש לא היה עובר. כשהייתי מסטולה הרגשתי שאני על גג העולם, ואף אחד לא מבין מה זה החיים באמת. העולם הזה קוסם אבל השטן יושב שם, זו אשליה גדולה וההרס של זה אדיר. הגמילה לא מתחילה בסמים אלא ברצון לחיות ולא למות. אני רוצה לקבל הזדמנות אחת מהחיים."

צבי פסטר. נולד ב – 1926, במקור מבלפוריה, עסק בחקלאות. מתגורר בבית האבות דירונית במרחביה. - "התעוררתי יום אחד בבית חולים וראיתי שעון, שאלתי אם הוא הולך או שזה רק בשבילי – בעולם הבא".

רוזה (ילידת 1917) ומקס (יליד 1911) אוסטר. שניהם במקור מרומניה, גרו בקרית גת וכעת בבית האבות משל"ב בעפולה. מקס היה מנהל מחלקה במפעל טקסטיל, רוזה היתה עקרת בית. נשואים 38 שנים. - "בחיים אצלנו אף אחד לא נכנס - לא גבר, לא אישה. עשינו חיים טובים, ידענו מה לקחת מהחיים, מה מגיע לנו. אבל מתי אין כח, עושים בכל זאת. אנחנו עכשיו כמו זוג צעיר".

חיה לומזוב נולדה ב – 1912, במקור מאוקראינה. גרה בנצרת עלית וכעת בבית האבות נוף העמק בנצרת עלית. - "היו לי חיים קשים, היום אין בריאות. אני לא יכולה להיות בלי כלום, כשחייבת לעשות משהו – אז סורגת".

לוטפיה זועבי, נולדה ב – 1914. במקור מנצרת, כעת מתגוררת במחלקה הסיעודית בביה"ח הצרפתי בנצרת. היתה תופרת. - "הייתי שמחה והייתי מאושרת. עד לפני 7 חודשים עבדתי. השכל שלי כמו צעירה, הגוף זקן. איש צעיר הוא כמו פרח, שימרו על הגוף שלכם, שימרו על עצמכם. תהנו בחיים שלכם, אחר כך תהיו זקנים".

אסתר חייאב, נולדה ב – 1913, במקור מאוזבקיסטן, היתה שחקנית תיאטרון בצעירותה. כעת מתגוררת בבית האבות משל"ב בעפולה. - "לאלוהים יש הרבה סבלנות, לאנשים אין".

תלמה בר-דין, בת 58, פעילה באירגון אשה לאשה. - "אני רוצה להגיע למהפכה כוללת אזרחית פמיניסטית בה לא רק יהיה שיוויון בין המינים אלא יהיה בה מקום סוף-סוף למעשים ורעיונות ולתפיסת העולם של הנשים. אני מאמינה שכך תהיה חברה הרבה יותר טובה ורק כך נוכל להגיע לשלום, עם פלורליזם מקסימלי, קבלת ואהבת השונה. רק נשים יכולות להביא את זה. זה המאבק שלי, 35 שנה בתוך הפמיניזם הרדיקאלי השמאלני, כבי-סקסואלית וכאישה שבחרה לא להביא ילדים לעולם".

ציפורה בן-גד, בת 50 פלוס, מדריכת נישואין במועצה הדתית חיפה, אם לתשעה. - "אין שיוויון בין גברים לנשים, אין ולא צריך להיות. אלוקים ברא את האדם שונה מהאישה – זכר ונקבה – שונים אחד מהשני, ומתוך השוני אנחנו יכולים להגיע לשלמות. להשלים זה לתת לשני את מה שחסר. אנחנו שונים בשכל, שונים ברגש, שונים בהסתכלות על החיים, שונים בתגובות שלנו, שונים בצורה החיצונית, וממילא הגוף משפיע על הנפש. אני נשואה 35 שנה וכל יום אנחנו נותנים אחד לשני. בתי הדין מלאים בגירושין משום שאנשים לא רוצים לתת, לא סבלניים אחד לשני, לא מסתכלים על מה שיש אלא על מה שחסר."

איתמר שחר, בן 26, מתגורר בחיפה. לוקח חלק בקבוצת גברים פמיניסטים שעורכים פגישות בבית אירגון אשה לאשה. - "יחסי הכח והשליטה בין גברים לנשים הם יחסים של דיכוי פטריאכלי. בחברה, גברים נמצאים במוקדי הכח, החל בגבר בתוך משפחה וכלה בשרים בממשלה. אני מנסה להבין איך יחסי הדיכוי בחברה קשורים אלי. מחנכים גברים לא לדבר על רגש ועל או על התנסויות אישיות. בקבוצה אנחנו מנסים לשנות את זה."

דברת אסולין, בת 23, עובדת כברמנית באיזי פאב בחיפה כשמונה חודשים. - "לא מפריע לי שיש הצקות על גבול הטעם הטוב. זה חלק מהאיזון בין גברים לנשים. לפעמים המראה שלי עוזר לי בדינמיקה בין גברים שיושבים על הבר לביני, הכל נראה לי כמו משחק. זה משחק, הצגה".

איה כהנא, בת 30, בעלת הסינקופה-בר בחיפה. - "אני לא חשה הבדל סקסיסטי בעבודה שלי במקום. מבחינת העבודה והעובדים אין הבדל בין נשים לגברים. אולם, אם אני אבוא לפתור מצב מסויים זה יהיה שונה מהדרך של השותף. התוצאה אולי תהיה אותו דבר אבל הדרך שונה – העדינות. יש כאלה שהולכים ראש בקיר. אבל אני אחפש דרך שתביא לפיתרון. פעם זרקו משהו על איך זה לא קשה, לעבוד לילות, מה עם משפחה? אני עונה להם – 'זה אני'. זה מה שאני עושה, זה החיים שלי, העולם שלי. זוגיות שתהיה, לא משנה איזה - הצד השני יצטרך להבין שזה המצב."

. איתן שחל בן 56 חולה בסרטן ריאה. קבלן חשמל במקצועו. מאושפז במערך האונקולוגי של ביה"ח רמב"ם. - "לסרטן אין תאריך ואין כתובת. אתה לא יודע מתי זה יתקוף. אין זמן ואין מקום. זה מחייב גישה שונה לחיים. הערכות כלכליות וחברתיות. זה אחד מהימורי החיים. אני צופה ייצוב והחלמה. אני אופטימי."

דפנה דוד, בת 31, מתגוררת בעפולה. במאי 2005 התגלה סרטן השד מפושט. - "סרטן או לא סרטן, גידולים במח או גרורות, יש לי תכניות לחיות חיים נורמליים, עם תוחלת חיים מלאה. אני מותחת את החיים שלי כמה שיותר, נהנת מהם, לא מתחרטת עליהם. השתנתי מאד. היום אני בנאדם מאד חזק, הכי חזקה בעולם, לא פיסית, מנטלית וזה הולך להתחזק בימים הקרובים. הכי יודעת מה אני רוצה לעשות. היום אני הכי ממוקדת בעולם. תמיד הייתי דחיינית כרונית, אף פעם לא סיימתי דברים. היום כשאני כל כך אופטימית לגבי החיים שלי אני מפוקסת, ממוקדת, יודעת מה אני רוצה לעשות." דפנה נפטרה בשלהי שנת 2006.

יוסי ויזל, בן 51, עוסק במכירות. חולה בסרטן ריאות. מאושפז במערך האונקולוגי של בית החולים רמב"ם. - "כל אחד צריך להאמין ברפואה – היום היא מאד מתקדמת. בית החולים נותן שרותים ברמה גבוהה ואני מקבל יחס טוב. אני רואה אנשים שהחלימו ויצאו מזה - בשיגרת חיים רגילה. אני אופטימי". יוסי נפטר בשנת 2008.

זינאידה פטריק בת 54, עלתה מצ'רנוביל ב – 96'. אמה נפטרה מסרטן השד. ביולי 2002 התגלה אצלה סרטן השד. עו"ד בהשכלתה, אם לשניים. מקבלת טיפול במערך האונקולוגי של ביה"ח רמב"ם. - "אפשר חיים, צריך חיים, אין מה לעשות, אפשר לחיות עם זה. אחרי הניתוח היה בסדר שנתיים ואח"כ כואב. אני לא יודעת מה שיהיה אפילו עוד חודש חודשיים, אני מפחדת – רוצה לראות את ילדי גדלים, רוצה חיים. כל החיים עבדתי, עכשיו כל הזמן בבית עם טלוויזיה וטלפון ואבא לטפל בו. כל החיים, מאז שאימי נפטרה, חשבתי שגם אלי זה יגיע. חשבתי וחשבתי- ויש. כשהודיעו לי חשבתי שהחיים נגמר. כדי להבריא חושבת על הבנים".

יעקב זהבי מקיבוץ דפנה, בן 55, נשוי, אב לארבעה וסב לנכד. חולה בסרטן כליות. מקבל טיפול במערך האונקולוגי של ביה"ח רמב"ם. - "יש להכניס את התרופות לסל הבריאות. אני שילמתי שלושים שנה ביטוח לאומי, קופ"ח, מס הכנסה, עשיתי מילואים וביום שאני צריך לקבל מהמדינה באים ואומרים לי – 'זה לא בסל'. כל עירוי זה 20 אלף ש"ח. התחלתי לקבץ נדבות ותרומות לכיסוי הטיפול. סופר אגורה לאגורה איך לחיות. אנחנו יודעים איך זה מתחיל, אנחנו לא יודעים איך זה נגמר".

רוני דאו, בן 32. מזה ארבע שנים מגיע כל יום למעיין עין פרג' בחיפה. - "אני מגיע הנה כדי לשבת לבד. מעשן נרגילה, ישן, יושב, נהנה מהטבע. חושב על אלוהים. אני והוא לבד. חוקר כל דבר – איך העץ, איך ההרים, איך הסלעים. לא הייתי מצליח לעשות את זה בקניון למשל, יש שם רעש, הרבה אנשים. זה לא בשביל לברוח מהחיים, רק ככה, להנות מהטבע. אני בתוך החיים – עובד, חברים, ישן בבית, שני ילדים, אבל צריך את השעות שלי לבד. לא רוצה כלום מהחיים, רק לחיות יום ביומו. אני שקט ושלווה".

מורדכי רובין יליד 1945. גר מזה 15 שנה בצריף שבנה לעצמו בשדות של כרכור. מגדל עזים תרנגולות וירקות. - "ברחתי מעיר – נחנקתי מהסדר שבחיים. פה אתה לא עבד של החיים, אין פה שעה שאני צריך לקום ללכת לעבודה. אם אני עייף אז הולך לישון. כשגומר לישון – קם. אתה קם מתי שאתה קם ואתה ישן מתי שאתה ישן. אם אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה – זה חופש. אם מכתיבים לי את החיים זה עבדות. לקום בשעה כזאת, לעשות ככה וככה – בשביל מה אני צריך את החיים שלי? אני חי כמו שנהייה היום. אנשים שחיים בעיר – מסכנים. יש כאלה שמבינים ואומרים 'אני הייתי מוכן להיות במקומך'. שטויות. להיות ולרצות להיות זה שני דברים אחרים. אני אחד מהפליטים".

ווה ולדימיר ברוורמן. בן 39. מתגורר מזה 6 שנים במערה בוואדי סיח בחיפה. במקור מקווקז, עלה ב – 93'. - "הבית שלי נשרף. נפרדתי מאישתי ועברתי הנה. זה יותר מווילה בשבילי. אני פה בשביל הנשמה. אני חי ככה באוויר. טוב לי לבד. יש לי ספרים. לפעמים יש קונצים בראש".

אנג'לה דלבון אם מנזר הכרמליתים בחיפה, מתגוררת במקום מזה 38 שנים. - "העבודה המיוחדת שלנו זו תפילה. כל יום שבע שעות, זו ההתמחות שלנו. אני בדיוק במקום שאלוהים רוצה אותי. אני בוחרת לחיות כאן".

איתן חרמון, אצן מרתונים קטוע רגל | Eitan Hermon, amputee sprinter marathons

משחק כדורגל בין קבוצת הפועל כפר-סבא לקבוצת מכבי חיפה | Soccer game between Hapoel Kfar-Saba and Maccabi Haifa

משחק כדורסל בין קבוצת רמת-גן לקבוצת קריית-אתא | Basketball game between Ramat-Gan to Kiryat-Ata teams

משחק כדורגל שכונתי בפארק הירקון | A neighborhood soccer game at Hayarkon Park

עשאהל שבו - ניצול פיגוע טרור המתחרה באולימפיאדת הנכים | The Paralympic Games athlete, survivor of a terrorist attack, Asael Shabu

לפני משחק כדורסל של קבוצת הפועל אוסישקין תל-אביב | Before a basketball game of Hapoel Ussishkin Tel-Aviv team

גמר אליפות העולם בדמקה 2007 שהתקיימה בנצרת-עלית | The 2007 world championship game of checkers, which took place in Nazareth-Illit

הראה עוד

אודות

עמית מגל עבד כעשור בעיתון "ידיעות אחרונות" בתפקיד צלם חדשות ומגזין וכעורך צילום. שירת כמתעד מבצעי ביחידת הצילום של חטיבת דובר צה"ל. למד לתואר ראשון (.B.A) בחוג לפילוסופיה ובתכנית הרב-תחומית באמנויות ולתואר שני (.M.A) בתכנית הבינתחומית באמנות, שניהם באוניברסיטת תל אביב. כיום מלמד צילום במסגרת החינוך המיוחד.

אבא של תום.
מתגורר בתל אביב.

רזומה תערוכות

פרסים
• 2011, עדות מקומית, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, קטגוריה: ספורט – סדרות, מקום שני

• 2006, תמונות מלחמה, מרכז קסטרא לאמנות, חיפה, מקום ראשון

• 2002, החלום הישראלי, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב, מקום ראשון

תערוכות
• צוותי רפואה במצבים משתנים, החברה הישראלית לאיכות ברפואה, תל אביב, יולי – ספטמבר 2023, משתתף

• עשור להתנתקות, משכן הנשיא ומתחם התחנה הראשונה, ירושלים, יולי – אוגוסט 2015, משתתף

• הרחבת המושג "דיוקן עצמי", גלריה גרוס, תל אביב, יולי 2012, משתתף

• רק גברים, גלריה גרוס, תל אביב, נובמבר 2011, משתתף

• קדושה במשבר, גלריה זומר לאמנות עכשווית, תל אביב, ספטמבר 2011, משתתף

• קיר, גלריה בנימין, תל אביב, יולי 2011, משתתף

• אישה באדום, המרכז העירוני לקהילה הגאה בגן-מאיר, תל אביב, יוני 2011, השאלה

• מסע אלונקות, בית האגודה למען החייל, תל אביב, יוני 2011, תרומה

• הגירה בישראל, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב, מאי 2011, משתתף

• שתי תמונות – תערוכת יחיד, גלריה גרוס, תל אביב, מאי 2011, תערוכת יחיד

• טבריה בראי המלחמה, המרכז לאמנות ותרבות, טבריה, נובמבר 2007, משתתף

• תמונות שעשו היסטוריה, הגלריה האוניברסיטאית ע"ש גניה שרבר, תל אביב, מאי 2007, משתתף

• צה"ל 50, המוזיאון הפתוח לצילום, תל-חי, מרץ 1998, משתתף

ספרות
• מיכלסון מ. ושי מ., 24 שעות בחיי צה"ל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, מערכות ודובר צה"ל, תל אביב, 2001

• שי מ., יום בחיי שב"ס, שב"ס הוצאה לאור, תל אביב, 2005

תיק עבודות | portfolio

עמית מגל | Amit magal

שכול. חברה. שגרה.

פוליטיקאים

אמנים

פורטרטים - חברתי

צה"ל

ביצוע תכנית ההתנתקות, קיץ 2005

ניצולי שואה המתמודדים עם עוני וחולי בערוב ימם

פעילות מבצעית של יחידת המסתערבים (ימ"ס)

התחנה המרכזית הישנה בתל אביב

בבתי הכלא בארץ

קבוצת הכדורגל "בנות סכנין"

"walk about love" - מסע לאורך שבילי ישראל

פלנקינג - planking

משחק בו המשתתפים צריכים לשכב בתנוחה ישרה על חפצים ברחוב

"אנשים עובדים"

"ישראלים 2006"

ספורט

דוג' פרסומי עיתונות

צור קשר